מסעו הרגשי של גיבור

הערות:

*"נמר אבל אחר" הוא סיפור מסעו הרגשי של ילד שהנמר שלו מתפרץ לעיתים קרובות מדי, והוא מבין שעליו לעשות את הדברים קצת אחרת. הספר/ המאמר אינם מתיימרים להחליף טיפול רגשי אולם הם בהחלט יכולים לסייע בכך.

* "נמר אבל אחר- מה עושים כשכועסים?" הוא מיזם חינוכי הפועל בבתי ספר יסודיים בהנחייתי, (תוכנית מס' 5281 במאגר התוכניות של משרד החינוך) במסגרתו אני מטמיעה את "שפת הנמר" בהפעלה חווייתית דרך הסיפור "נמר אבל אחר" מול התלמידים והצוותים.

* הסיפור כתוב מנקודת מבטי הנשית ושזורות לאורכו דמויות נשיות שונות: האם, הגננת, הסייעת ועמליה מספרת הסיפורים. הדמויות נוגעות בנגיעות קלות בעולמו של הילד מבחינת תפיסת עולמן, מעשיהן, אישיותן, אך למעשה מייצגות דמות נשית אחת, דמות של מבוגר משמעותי ומיטיב שיאפשר מרחב לצמיחה וללמידה, מישהו שניתן לסמוך עליו שהוא יקנה גבולות ויעניק מתפיסתו, מה"אני מאמין שלו" ותמיד יהיה שם לצד הילד מתוך אהבה והודיה על עצם היותו הורה, גם במצבים מאתגרים יותר, כפי שנכתב בסצנת הספרייה "אמא לחשה לי באוזן :"תודה שבחרת בי להיות אמא שלך".

פתאום הופיע נמר

התפרצויות זעם, עימותים, משברים, בדידות, חרם, הדרה...
מאז פרוץ הקורונה והמלחמה, התרבו התנהגויות-סיכון במדדים התנהגותיים ורגשיים במשפחה, בחברה ובלימודים.
הנמר בסיפור הוא מטאפורה למצבי משבר וקונפליקט ורגשות רגשות כמו כעס, עצב, פחד, דאגה, חרדה, תסכול, בדידות, עלבון ואכזבה,.

אמנם, הם רגשות אלה הם חלק טבעי מהחיים, ומשותפים לכולנו, ילדים ומבוגרים, אך לא קל להתמודד איתם, במיוחד כש"נמר הכעס" מתפרץ.

לכולנו יש "נמר", ילדים ומבוגרים, מי יותר ומי פחות, נמרים כאלה ואחרים.

כאשר הנמר מתפרץ החוצה, מתעצמים הקשיים במערכות היחסים עם הסביבה, וכאשר הנמר מודחק פנימה, נוצרת מעמסה נפשית ובדידות.

אז.. מה עושים כשכועסים.... או עצובים, מתוסכלים, מודאגים, פוחדים... ?

איך נוכל לעזור לילדים להבין את רגשותיהם ?

איך נוכל ללמדם לשלוט בהתנהגותם, לחבק את הנמר שלהם ולחיות עימו בשלום ושלווה, בסבלנות ואהבה?

דרך הקריאה האיטית בספר, מאמר זה והרעיונות לשיח עם הילדים תוכלו להטמיע בקרב הילדים בבית, בכיתה ובחדר הטיפול את "שפת הנמר" ולעבוד עימם על הנמר המתפרץ מתוכם.

בעזרת השאלה: " מתי הנמר שלי מתקרב" ? הילד/ הילדה יוכלו לעשות תהליך של זיהוי מקדים של הופעת הנמר.

ההמשגה, מתן שם לאירוע, תאפשר להם רגע של התבוננות ועצירה ויישום כלים שונים שנלמדו ויסייעו להם "לחבק את הנמר".

כהתחלה אין צורך לעשות שום דבר מעבר לכך, אלא לשאול את השאלה הזו בדיוק :

יכול להיות שהנמר שלך מגיע/ הגיע ?
אולי הנמר שלך מתקרב ממש עכשיו ?
יש סיכוי שהיום הנמר שלך קפץ לביקור ?

אני רוצה להאמין שלאחר קריאה בספר "נמר אבל אחר" הילד או הילדה יבינו בדיוק למה כוונתכם וידעו לזהות את התפרצות הנמר בזמן אמת.

אין צורך בכל ידע חינוכי/ טיפולי, התשובות אליהן מגיע הילד בסיפור, תובנותיו, מצויות בגוף הסיפור בצורה ברורה ומותאמת לכל גיל בשל הרבדים השונים והחל מגילאים צעירים מאד בשל האיורים היפיפיים.

"שאלתי ילדה שהשתוללה היום:" יכול להיות שהנמר שלך יצא"? היה מדהים לראות איך היא הרימה את העיניים שהיו טמומות ברצפה ועושה את החיבור, נפל לה האסימון". תגובת מנהלת בי"ס.

לכאן אנו שואפים להגיע בשלב ראשון:

"שפת הנמר " שיצרתי היא פיתוח מודעות לרגע הזה בו הנמר שלי מתקרב על פי הקשר בין תחושות הגוף לרגשות ולמחשבות (מיינדפולנס).

מודעות זו תאפשר לילדים לזהות את הסימנים המוקדמים לכעס, להבין מה קורה, מצד אחד לתת לגיטימציה (זה בסדר, לכולנו יש נמר, זהו רגש טבעי) ובמקביל לשלוט בצורה טובה יותר בהתנהגויות שלהם, ולחבק את הנמר בעזרת כלים שהקניתם להם בעוד מועד.

פנקס/ מחברת "אני והנמר שלי"- בה כותבים ומציירים באותו רגע ממש... כמו מה אני מרגיש, איך זה נראה, מה עזר לי להתגבר, היא כלי נהדר. (פירוט בנפרד)

דרכים לריסון הכעס כמו אלו שמציעה "שפת הנמר", נמצאו יעילים ביותר במחקרים על ניהול רגשות וויסות רגשי.

מתי מופיע הנמר?

התפרצויות כעס עלולות לנבוע מסיבות מגוונות, ולעיתים מדובר בשילוב של גורמים פיזיולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים:

קשיים פיזיולוגיים
מצבים פיזיולוגיים - עייפות, רעב, חוסר שינה.
חוסר איזון הורמונלי - שינויים ברמות הורמונים, כמו קורטיזול ואדרנלין.
כאב פיזי או מחלות כרוניות - חוסר נוחות מתמשכת

קשיים רגשיים ופסיכולוגיים
תסכול - חוויות שבהן הילד מרגיש שאינו מצליח להשיג את מטרותיו או שקולו אינו נשמע.
פחד או חרדה - התמודדות עם פחדים או חוסר וודאות.
חוויות עבר - טראומות או זיכרונות לא נעימים
הפרעת קשב והיפראקטיביות - אימפולסיביות גבוהה ואי יכולת לווסת רגשות.

לחצים חברתיים וסביבתיים
קונפליקטים בין-אישיים - מריבות עם בני משפחה או חברים בבית, בבית הספר, בחוג, עימותים עם הצוות החינוכי בבית הספר.
לחצים חיצוניים - עומס לימודי, לחצים חברתיים.
השפעות סביבתיות - רעש, אי סדר, תחושת חוסר שליטה

מאפיינים אישיותיים
נטייה תורשתית - תגובות רגשיות חזקות מולדות.
קושי בוויסות רגשי - חוסר יכולת לנהל רגשות באופן מיטבי

יש לנו מסע ארוך יחד.. אז נתחיל ?

הסיפור "נמר אבל אחר" חושף בפנינו את מסעו הרגשי המורכב של ילד שעובר תהליך של התבוננות בטיבו הסבוך של עולם הרגשות והאינטראקציות החברתיות. בתבונתו הרבה, הילד מזהה כי בחירתו לנקוט בהסתגרות/התפרצות ברגעי כעס- לא מיטיבה עמו, ולקראת סיום הסיפור הוא מגיע להבנה שהוא רוצה לשנות את דרכו ולהיות "נמר אבל אחר".

מדוע ומתי הוא בוחר לעשות את השינוי?

מה הם הכוחות/ העוצמות הטמונים בו שסייעו להצליח בסופו של דבר להיות "נמר אבל אחר" ?

חוסן נפשי
חמלה
חברות
רצון לשיתוף פעולה
הקשבה ולמידה עצמית,
תבונה, אומץ וחוכמה לבחור את "הדרך הטובה" (סצנת הספרייה)

אלה הם רק חלק מהכוחות שאפשרו לילד לעשות את השינוי והם יחודיים לו.

כמובן שבכל אחד מן הילדים הקוראים ישנו מכלול של כוחות ועוצמות שדרך הסיפור ניתן לגעת בהם, ולצאת למרחב של שיח בנושאים הבאים, לדוגמא:

משמעות הנוכחות המיטיבה של האם כמבוגר משמעותי
כוחו של חיבוק- חשיבות המגע והקרבה הפיזית עם ההורה
מודל אפרת - אירוע, פירוש, רגש, תגובה:

שוחחו עם הילדים על מתן פרשנות לאירועים והשפעת הפרשנות על הרגשות והמעשים

דרכים מיטביות לפתרון קונפליקטים
מיינדפולנס, מדיטציה ונשימה נכונה
כח המשיכה/ דומה מושך דומה/ הדדיות
התבוננות בחצי הכוס המלאה, בסיפור שאנו בוחרים לספר לעצמנו על האירוע (הגישה הנרטיבית)
ניכור, בדידות, הדרה: "נמאס לי להיות נמר צודק, לבד תמיד, בצד"
תקשורת מקרבת / תקשורת מעכבת
פעולות שמסייעות לי להירגע ברגע כעס, ולהפך, דברים שאני מעדיף להימנע מהם ברגעים אלה.

פתיחה- הגישה הנרטיבית

המספר הגיבור, מספר בגוף ראשון, פורש בפנינו רצף אירועים מחייו כפי שהתרחשו על פני ציר הזמן. כביכול הוא מספר על העבר הרחוק, אך ברור לנו מסיום הסיפור וגם מהלשון הילדית שהוא בוגר אך במעט.

הסיפור נפתח במילים: "פעם, כשהייתי ילד היה בי נמר". הילד יודע להבחין שפעם ברגעי רתחה וכעס -היה בו נמר שצץ מתוכו (הוא אינו אומר: "הייתי נמר"). זו נקודה משמעותית שכן היה בו חלק של "נמר", לא כל כולו היה נמר, מה גם שהוא הצליח להתגבר עליו.

הילד עובר תהליך רגשי. במהלך הסיפור הוא לומד לשיים את תחושותיו ולהתבונן במה שקורה לו, ובסיומו של הסיפור הוא חי לצד הנמר שלו בשלום ובשלווה, עם הרבה סבלנות והרבה אהבה. הוא מספר לנו שהנמר שלו עדיין נמצא אצלו בפנים: "גם היום הוא נמר, אבל נמר אחר" (על פי הגישה הנרטיבית- החצנה).

עולם של רגשות:

בתחילת הסיפור הגיבור חש כעס ופחד גדול. הוא מזהה שיש בתוכו "נמר" שפורץ ממנו לעיתים וגורם לו לצרות צרורות..." כעסתי, רגזתי, החמצתי פנים... ". ברגעי הכעס האלה הוא עושה "ברוגז עם כולם, דווקא לעולם!", והוא מזהה שכאשר "הנמר יוצא ממנו" משהו מוזר קורה: "גם לאחרים יוצאים הנמרים".

בלי להבין לעומק את המשמעויות, הילד מבחין בשני דברים:

האחד, "דומה מושך דומה"/ הדדיות/ כח המשיכה... לא משנה כיצד נקרא לזה הילד מבין שאם הוא מתנהל ומתנהג בדרך מסוימת אחרים מולו מתנהלים בדומה כלפיו, והוא מושך אליו עוד ועוד מצבים דומים. הוא מבין את המחירים שהוא משלם ורואה במהלך הספר שהוא קוצר את אשר הוא זורע.

השני, הילד הנבון והמתוק מבולבל. הוא יודע לזהות את הפער בין האמירה של הגננת רווית שכעס הוא לגיטימי וכל אחד כועס לפעמים- לבין מה שקורה בפועל במציאות: כועסים עלי מאד כשאני כועס !! הוא מבטא את זה בצורה ישירה מתוך ראייה תמימה וכנה: "כל אחד כועס לפעמים.. כך הגננת אמרה, אז למה דווקא כשאני כועס זה נראה לכולם כל כך נורא"?

מבחינתו כשהוא כועס הוא כועס בצורה הכי בראשיתית ובסיסית- כעס כמו שכעס אמור להיות! צריך לזכור שמדובר על ילד בן 5 שעוד לא למד "מודלים" כאלה ואחרים וגישות לניהול כעסים, והרי גם אנו כמבוגרים, לעיתים קרובות, חוטאים בהתפרצויות כעס שאינן "פוליטיקלי קורקט" למרות מאמצינו הרבים ללמוד כיצד להתנהל נכון ומייחלים לכך שהיינו יכולים להשיב את הגלגל לאחור בהזדמנות כזו או אחרת, רגע אחד לפני ש"שברנו את הכלים".

הילד מזהה את העובדה שזה קורה שוב ושוב ושוב והוא נכנס למעין "מעגל קסמים" של רגשות ומצבים, ומוסיף להסתבך עם עצמו ועם הסביבה... בתחילת הסיפור הוא אינו מבין מה בהתנהלותו תורם למצב וכיצד הוא יכול לצאת ממנו.

הוא מבחין בכך שברגעים אלה הוא לא רק כועס אלא גם כועס וגם עצוב, וחווה הלכה למעשה את דברי הגננת שלפעמים הכל מתערבב ועם הכעס כואב לנו בלב.

הראייה שלו היא חד צדדית: "משהו תמיד קורה לי פתאום שהורס לי מיד את כל היום!" והוא צובע הכל בשחור:" נהיה לי שחור ונהיה לי עצוב ובשתי הלחיים נהייה לי עצוב".

הוא אינו מסוגל באותם רגעים לספר לעצמו סיפור אחר, ולהתבונן בדברים יפים ונעימים שהיו לו באותו יום, שכן הכל כבר הרוס.

מודל אפרת - הקשר בין אירוע, פירוש, רגש, תגובה, ותגובות הסביבה אלי- הוא מודל חשוב שניתן לעבוד עליו עם הילדים דרך הסיפור, דרך מסעו של הגיבור.

הילד והאם בפתיחת הסיפור: סצנת המטבח- תקשורת מעכבת

המטבח הוא המרחב הביתי המסמל את דמות האם ותפקידה, בבית היהודי – ישראלי בפרט ונדמה שהתקשורת בקטע זה "קוצנית" ולא נעימה.

כשהילד פונה לאמו ושואל בהלצה אם אולי יש בית ספר לנמרים מתחילים בו אפשר ללמוד מה עושים כשכועסים, האם עוטה על עצמה, כמתבקש כביכול, מעצם היותה אם, מעין מסיכה רצינית, דידקטית ומטיפת מוסר ועונה לו שאין בית ספר כזה שכן "לומדים בחיים!- ומי שלא לומד משלם מחירים!!!" האם בעצם מנסה להראות לו את תפיסת העולם של המבוגרים לגבי המציאות: התנהלות מסוימת תוביל למסלול הנכון, והתנהגות שאינה בהתאם לחוקי החברה תגרור עמה השלכות ומחירים. אלה הם פני הדברים גם אם אינם כתובים או נלמדים בבית ספר כזה או אחר.

בנקודה זו האם מפנה את גבה וככל הנראה ממשיכה לעסוק בענייניה מתוך פיזור דעת.

כשהילד שומע את תשובתה של האם, הוא מתחכם עמה ושואל מה המחיר להתנהלותו, במילים אחרות: כמה זה יעלה לו ב"שקרוץ".

המילה שהוא ממציא נראית לו מצחיקה ויש בה קריצה לעולם הפנימי הילדי העשיר שרק ילדים יוכלו לו.

האם כמובן לא אהבה את ההלצה ועונה לו באותו מטבע- שאם לא ילמד איך מתאפקים ולמה כדאי- הוא ישלם באחד הימים שקרוץ אחד יותר מדי!

הסתבכות: שני קונפליקטים חשובים מתרחשים בגן שמסבכים את המצב:

הראשון הוא קונפליקט הצבעים:

זהבה הסייעת מערבבת את קופסת הצבעים החדשים הגדולים והיפים עם הצבעים הישנים הקטנים והשבורים. הילד כל כך להוט לצייר עם הצבעים החדשים כמובן, הוא רואה בדמיונו תמונה ואינו יכול להתאפק!! מהר מהר הוא תופס את כל החדשים אבל אז משהו קורה, והוא משליך את האחריות כמובן על הסביבה: החברים שמגיעים - הורסים לו הכל. עידו ויואב כעסו, קלקלו והיה לא נעים...האחד חוטף השני צועק, ובאותו רגע מתרחשת התפרצות גדולה שלו: כאשר הוא שואג, מתרגז ועושה פרצוף, ואז בהקבלה, חמוץ לו מבפנים וחמוץ גם מבחוץ.

דמותה של הסייעת זהבה:

הסייעת זהבה מנסה לעזור לו להשתלט על המצב ולהרגיע את כעסו, כאשר היא בעצם מאפשרת לו מספר דברים: פסק זמן, מרחב אחר, וטכניקת נשימות להרגעה. היא לוקחת אותו מתוך המרחב של הגן לחדר יפה ושלוו עם כריות גדולות ונעימות, חדר בו אפשר להרגיע את המחשבות. החדר מואר יש בו אביזרים שיכולים לסייע להרפיית המתח ולרגיעה: חלון פתוח ומואר שמציץ לטבע, פופים, כריות, עציץ גדול, וילונות שיפון רכים.

זהבה מלמדת אותו כיצד לנשום נשימות עמוקות והוא, מציץ מבין ריסיו, צופה בבטנה העגולה מתנפחת. בין לבין הוא לומד על תפיסת עולמה :"זה לא ממש חשוב אם הצבעים גדולים או קטנים חדשים או שבורים, כי מה שחשוב הוא מה שמציירים".

היא בטוחה בעצמה כשהיא אומרת לו שאם הוא יהיה שלוו הנמר שכלוא בתוכו כרגע בחמת זעם - יבין שאין לו פרטנר כרגע, יסתובב וילך לחפש ילד אחר שכועס.

זהבה היא בדיוק מה שהוא זקוק לו כרגע בסערת רגשותיו: דמות של מבוגר רגוע, שלוו ונבון, שתכיל אותו, שתעזור לו לצאת מהסבך, מהאירוע שהיה זה עתה בחדר אחר, תלמד אותו שאם יתנתק, יתרחק מהסיטואציה וינשום עמוק זה צעד ראשון וחשוב לפתרון המצב.

כאמור, גם אנו כמבוגרים מתקשים לעשות זאת בשעת רתחה, וודאי וודאי ילד שאינו למד זאת מעולם ואינו יודע שזה עשוי לעזור לו.

סצנת הלילה- הילד במיטה:

הנמר שפורץ ממנו ומטריד אותו לא עוזב את מחשבותיו גם בלילה כשהוא שוכב לישון. ניתן ללמוד זאת מבלי שהדבר מצוין במפורש בטקסט: פני הנמר ניבטות מעל המיטה בעודו שוכב מכוסה בשמיכה כמעט עד סנטרו.

בלימודי המיינדפולנס מדובר רבות על שימת לב לשלושה דברים המתרחשים ברגע זה ממש (תרמ): מנח הגוף והתחושות הפיזיות העולות בנו, רגשות ומחשבות. כמובן שישנו קשר בין ההרגשה לבין התחושה הגופנית שנוצרת בנו.

הילד מספר לנו על תחושות פיזיות לא נעימות שהיו לו באותו לילה: דקר לו בלב.

הוא מקביל את זה לדקירה מקוץ : "כמו שנכנס קוץ לאצבע וזה מציק וכואב".

בתבונתו, הוא יודע לזהות את התחושות ולקשר אותן למה שקרה היום בגן.

הילד חושב לעצמו:" מה יקרה אם מחר שוב יצא ממנו הנמר? אם אכעס כיצד אתגבר?"

הוא מתמקד במחשבותיו באופן טבעי באירועים שקרו במשך היום, ונכנס אל תוך שנת הלילה בתחושות פחד ומועקה.

אפשר לצאת מנקודה זו לשיח עם הילדים שעיקרו הוא: קשיבות מטפחת, כלומר מתן לגיטימציה לתחושות שיש בנו בהווה והבאת הקשב לגוף, לרגשות ולמחשבות, בלי ניסיון להימנע או לברוח או להדוף באופן שעלול ליצור אצלנו קושי רב יותר בהמשך.

Newer Post >